יום האישה הבינלאומי יחול ב- 8 בחודש, אתמול ה- 4 בחודש נערכה תחרות מלכת היופי, הסמיכות בין שני האירועים האלה מעניינת. אפשר לטעון כי תחרות מלכת היופי בעידן שלנו היום היא ההוכחה שנשים יכולות לעשות מה שהן רוצות, אני מוצאת את זה מאוד קלוש. לעומת זאת אני חושבת שהסמיכות מתארת בדיוק את המתח בו מצויות הנשים בחברה המערבית. בעיני, לא משנה כמה מתיחות פנים לעבר ה- PC (פוליטיקלי קורקט) יעבור הטקס הזה, הוא לנצח יקבע את החפצת הנשים כי איך עוד ניתן לקרוא לתחרות שבה נשים מולבשות בסגנונות לבוש שונים ומקבלות ניקוד על איך שהן נראות, מראות וזוקפות (את הגב - תפסיקו), כדי לסבר את האוזן הן גם קצת מדברות, אבל זה לא באמת משנה מהן תגדנה כי האמירה האמיתית שלהן היא בעצם המעמד.
ת'אמת, גם את כל הרעיון הזה של יום האישה הבינלאומי אני לא אוהבת. אינני זקוקה ליום בו תּוּבַּע הערצה ברת חלוף (חיי מדף - בערך יום) לנשים באשר הן ויצויינו ההשגים הנשיים לאותה השנה (אבוי להתנשאות המוסווית). אני מבינה את הצורך בהחדרת השוויון לתוך חיי היומיום בעיקר מכיון שבעולם הזה אי השוויון עודנו מונצח במקומות רבים, אך אני לא מוצאת עדיין את הסיבה להנציח את השוני בין נשים וגברים, אם אין יום הגבר הבינלאומי, הרי שיום האישה הבינלאומי רק משקף את אי השוויון. אם זאת הייתה מטרתו של היום, להראות עד כמה אנחנו רחוקים משוויון אז עוד ניחא, אבל אם אני אמורה לקבל את זר פרחים אז תחסכו לי את טביעת הפחמן של הובלת הפרחים עד אלי ותביאו לי סביון שמצאתם בדרך ביום אחר.
מה שהכי מעצבן זה הטוויסט המדכא שקיבל היום הזה רק מוכיח ששום דבר לא באמת קורה, ולא, אני לא מתכוונת לכל הדיווחים העדכניים על אי השויון, אפילו לינקים לא אשים לכם על איך גופים ממשלתיים לא עומדים בחוקי "השוויון" המעצימים האלה. ואל תתנו לי לדבר על הקמפיין לשוויון הזדמנויות של משרד התמ"ת באינטרנט. אני מתכוונת לכל המבצעים לנשים (אז עזבו את המופע המרכזי של אייל גולן בכנס להעצמת נשים), יום האישה בישראל הפך ליום פינוקים נשיים במיוחד, ורדרד ומנצץ וזרוע שופינג ואפשרויות נשיות בלתי מוגבלות - מניקור במבצע מפנק, מבצעי אחד ואחד על אזורים נבחרים להורדת שערות לצמיתות, מבצעים בחנויות הפרחים, קפה ומאפה בהנחה לנשים, מבצעים בחנויות הבגדים ובטח ובטח בהלבשה תחתונה וכמובן שיעורי ניסיון בחדרי כושר. בקיצור זה מדהים איך מצליחות כל הסטיגמות בהן אנחנו לוחמות מדי יום להתנקז ולהזדכך דווקא ביום הזה. המבצעים האלה הם בגדר "קחי יום צ'ופר - קומי מהברכיים - אל תתאמצי על פאנלים היום, לכי שימי על התחת שלך (שנראה לא רע יחסית לאישה בת 40 ושלושה ילדים) תחתונים מפנקים מתחרה, שימי על עצמך שמלה שחורה קטנה, תפגשי עם עוד חברה לגורל על קפה ופנקו את עצמכן במניקור. בדרך חזרה תעברי במכון וככה מזיעה אך פורחת תחזרי הביתה לבעל מחכה עם זר פרחים ביד. מגיע לך. ואל תכנסי למטבח, היום נזמין פיצה, ת'כלים תעשי מחר. "אה, כן וקוקי - בדרך לאוטו קחי ת'ביטוח לרכב שחידשתי, היה מבצע לנהגות, הוא בנרתיק פלסטיק ורוד ליד הדלת..."
אבל בכלל התחלתי לדבר על תחרות מלכת היופי. אני לא עוקבת אחרי זה, אבל בשבילכם החלטתי להיכנס לעובי הקורה השנה - נכנסתי - יצאתי ואני מודיעה שאין מה לדווח. התחרות הזו כל כך אומללה בפני עצמה שכל מילה שתיכתב בנושא מיותרת באופן בלתי מתפשר. לא נראה לי הגיוני בשום צורה כל בזבוז הכסף האומלל הזה שנועד לבחון את גופן של נשים כדי להאדיר את מפעלן המסחרי של חברות פרטיות ולראות בזה כנס לאומי. אין לי שום בעיה עם נשים שיציגו את גופן, אם כי יש לי הרבה מה לומר על דימויי הגוף המעוותים של החברה המודרנית, זו החלטה של כל אישה והיא לגמרי מכובדת בעיני. אבל להתהלך במגוון בגדים כדי שיתנו לי ציון? אני כבר מעדיפה להתמודד עם הקריאות הסקסיסטיות שאני מקבלת כשאני יוצאת לריצה, בעוד שלט של העיריה מודיע על פרס ל"נשים מצטיינות" לרגל יום האישה (ה- AK-47 מגיע גם בפוקסיה? רק שואלת).
אני לא צריכה יום שבו מנקודת מבט כל כך גברית, יעצרו ויחשבו עד כמה למעשה נשים תורמות לחיים. תעריכו/לא תעריכו אותי בשביל מה שאני בשוטף ועזבו את הנשיות שלי בשקט. מה זה היום הזה להעלאת המודעות לנשים? מה אנחנו סוג של מחלה? אם צריך עזרים מלאכותיים בדמות חוקים או העדפה מתקנת, טפלו בזה נקודתית. אבל אי השוויון בין גברים לנשים הוא לא משהו שצריך להעלות את התודעה הציבורית לגביו במשך שבוע עד לקרשנדו העז של יום האישה. ואתם יודעים מה עוד אני לא צריכה? אני לא צריכה לראות ילדות בגילאי 17-20 בממוצע שעושות פרצופים מלאי חשק, מדקלמות משהו כזה או אחר ומשעתקות את הדימוי הגופני הנשי הנלוז שפשה בנו. וזה לא משנה אם הבחורה היא הכי חכמה ומוכשרת בעולם, הדרך לפרוץ (גם אם דרך דוגמנות) היא לא דרך ענטוז בבגד ים לשם קבלת מספר.
יש המון כוח בנשיות, כאשר היא מגיעה ממי שאת באמת ולא כאשר היא נעשית על ידי דפוסים שברובם משעבדים את הנשוא. שיוויון אמיתי מתבטא לא בשוויון מגדרי, אלא בשוויון אנושי. מעולם לא ידעתי להיות "אישה", ידעתי להיות אני - סוג מאוד מסוים של אישה שקיים באופן ייחודי בטבע כמו עוד מליארדי נשים אחרות שכל אחת היא ספסימן (הו, האירוניה בשם) בפני עצמו. אישית אני לא יודעת להיכנס לרובריקות שכאלה, אני מניחה שהיותי אישה הגדירה אותי במידה רבה אבל הבחירות שלי הן לא בגלל שאני אישה. מאז ומתמיד הייתי קודם כל אני ולא חשתי צורך להתנצל לא כשהתלבשתי חושפני ולא כשהחלפתי לבד גלגל לאוטו, לא כשנכנסתי למטבח ולא כשהתחלתי עם מישהו. אף פעם לא עצרתי לחשוב על דפוס התנהגות שהייתי צריכה לקיים מתוקף היותי אישה ואני לעולם לא אתחיל. אני פועלת כמו שאני רוצה לפעול, באופן עצמאי ונתון לשיקולים רבים שאף אחד מהם לא קשור להגדרתי כאישה. לכן אני לא באמת צריכה יום בשבילי וכמוני כל אותן נשים אחרות. היום הזה הוא מס שפתיים, זה לא מה שנשים צריכות למרות שצריך לקחת את השפתיים מאוד ברצינות (הליפ גלוס הזה בא בפוקסיה? רק שואלת)
אני הראשונה להודות שנשים יכולות להיות נפלאות, לא כולן, גם גברים אגב וכל אדם אחר. בראיית העולם שלי, בני אדם לא נבחנים תחת פריזמות מיותרות (נו, טוב, משתדלת) - לא לפי מגדר, נטיה מינית או כל השתייכות אחרת. אני לוקחת אנשים כמו שהם, בלי לנסות לשנות, בלי לנסות לשכנע, לפעמים אני מתעכבת ולפעמים ממשיכה הלאה. פשוט. מבחינתי יום האישה היה שווה משהו אם היה בא לידי ביטוי ביומיום. אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום ובינתיים אל תחגגו לי יום אחד בשנה. רק מעטות מאיתנו זוכות להרגיש כאילו יום האישה הבינלאומי הוא חוויה יומיומית, אבל זה משהו שכולנו כנראה צריכות ללמוד לנכס לעצמנו, בעוד שבמציאות אנו נאלצות להילחם לא רק בגלל נשיותינו והתפיסות החברתיות המעוותות המגדירות אותה אלא כנשים ולמען נשים.
בעוד שאני יכולה למצוא היגיון ברעיון של יום האישה הבינלאומי, עם תחרות מלכת היופי אני ממש לא רוצה בכלל להתמודד. כנשים, לדעתי אני צריכות לדחוף לביטול התחרות הזו בכל העולם, כל מה שיש בה זה מסחור והחפצת נשים וזו לא שום מקפצה נכונה לשום אישה. ופה בדיוק מצוי המתח הזה של המקום הנשי בחברה - כל עוד תחרויות מעין אלה מתקיימות, בואו לא נשלה את עצמנו יום האישה ימשיך להיות יום של כיף ופינוקים למין החלש, שהוא גם מה זה יפה... די, מגיע לה פרח, למסכנה, כל היום היא עבדה ושטפה וניקתה ובישלה וכיבסה ותלתה (טוב הכניסה למייבש פשוט לא נכנס פה לקצב), הסיעה ילדים, חבשה איזו מכה. ת'אמת בכלל מגיע לה איזה שואב אבק רובוט (במבצע לרגל יום האישה) - וואלה היא לא תדע מה לעשות עם הדקות שיתפנו לה. טוב, אז עזבו ת'פרח - נסגור על רובוט. ואם זה רובוט שעבר תחרות יופי, תסמכו עליו שהוא גם יביא שלום עולמי ואולי יגדל להיות וטרינר כי הוא מה זה אוהב חיות. תגידו- שבוע שעבר לא היה איזה יום שקשור לחיות? גם היה בינלאומי, לא?
ת'אמת, גם את כל הרעיון הזה של יום האישה הבינלאומי אני לא אוהבת. אינני זקוקה ליום בו תּוּבַּע הערצה ברת חלוף (חיי מדף - בערך יום) לנשים באשר הן ויצויינו ההשגים הנשיים לאותה השנה (אבוי להתנשאות המוסווית). אני מבינה את הצורך בהחדרת השוויון לתוך חיי היומיום בעיקר מכיון שבעולם הזה אי השוויון עודנו מונצח במקומות רבים, אך אני לא מוצאת עדיין את הסיבה להנציח את השוני בין נשים וגברים, אם אין יום הגבר הבינלאומי, הרי שיום האישה הבינלאומי רק משקף את אי השוויון. אם זאת הייתה מטרתו של היום, להראות עד כמה אנחנו רחוקים משוויון אז עוד ניחא, אבל אם אני אמורה לקבל את זר פרחים אז תחסכו לי את טביעת הפחמן של הובלת הפרחים עד אלי ותביאו לי סביון שמצאתם בדרך ביום אחר.
מה שהכי מעצבן זה הטוויסט המדכא שקיבל היום הזה רק מוכיח ששום דבר לא באמת קורה, ולא, אני לא מתכוונת לכל הדיווחים העדכניים על אי השויון, אפילו לינקים לא אשים לכם על איך גופים ממשלתיים לא עומדים בחוקי "השוויון" המעצימים האלה. ואל תתנו לי לדבר על הקמפיין לשוויון הזדמנויות של משרד התמ"ת באינטרנט. אני מתכוונת לכל המבצעים לנשים (אז עזבו את המופע המרכזי של אייל גולן בכנס להעצמת נשים), יום האישה בישראל הפך ליום פינוקים נשיים במיוחד, ורדרד ומנצץ וזרוע שופינג ואפשרויות נשיות בלתי מוגבלות - מניקור במבצע מפנק, מבצעי אחד ואחד על אזורים נבחרים להורדת שערות לצמיתות, מבצעים בחנויות הפרחים, קפה ומאפה בהנחה לנשים, מבצעים בחנויות הבגדים ובטח ובטח בהלבשה תחתונה וכמובן שיעורי ניסיון בחדרי כושר. בקיצור זה מדהים איך מצליחות כל הסטיגמות בהן אנחנו לוחמות מדי יום להתנקז ולהזדכך דווקא ביום הזה. המבצעים האלה הם בגדר "קחי יום צ'ופר - קומי מהברכיים - אל תתאמצי על פאנלים היום, לכי שימי על התחת שלך (שנראה לא רע יחסית לאישה בת 40 ושלושה ילדים) תחתונים מפנקים מתחרה, שימי על עצמך שמלה שחורה קטנה, תפגשי עם עוד חברה לגורל על קפה ופנקו את עצמכן במניקור. בדרך חזרה תעברי במכון וככה מזיעה אך פורחת תחזרי הביתה לבעל מחכה עם זר פרחים ביד. מגיע לך. ואל תכנסי למטבח, היום נזמין פיצה, ת'כלים תעשי מחר. "אה, כן וקוקי - בדרך לאוטו קחי ת'ביטוח לרכב שחידשתי, היה מבצע לנהגות, הוא בנרתיק פלסטיק ורוד ליד הדלת..."
אבל בכלל התחלתי לדבר על תחרות מלכת היופי. אני לא עוקבת אחרי זה, אבל בשבילכם החלטתי להיכנס לעובי הקורה השנה - נכנסתי - יצאתי ואני מודיעה שאין מה לדווח. התחרות הזו כל כך אומללה בפני עצמה שכל מילה שתיכתב בנושא מיותרת באופן בלתי מתפשר. לא נראה לי הגיוני בשום צורה כל בזבוז הכסף האומלל הזה שנועד לבחון את גופן של נשים כדי להאדיר את מפעלן המסחרי של חברות פרטיות ולראות בזה כנס לאומי. אין לי שום בעיה עם נשים שיציגו את גופן, אם כי יש לי הרבה מה לומר על דימויי הגוף המעוותים של החברה המודרנית, זו החלטה של כל אישה והיא לגמרי מכובדת בעיני. אבל להתהלך במגוון בגדים כדי שיתנו לי ציון? אני כבר מעדיפה להתמודד עם הקריאות הסקסיסטיות שאני מקבלת כשאני יוצאת לריצה, בעוד שלט של העיריה מודיע על פרס ל"נשים מצטיינות" לרגל יום האישה (ה- AK-47 מגיע גם בפוקסיה? רק שואלת).
אני לא צריכה יום שבו מנקודת מבט כל כך גברית, יעצרו ויחשבו עד כמה למעשה נשים תורמות לחיים. תעריכו/לא תעריכו אותי בשביל מה שאני בשוטף ועזבו את הנשיות שלי בשקט. מה זה היום הזה להעלאת המודעות לנשים? מה אנחנו סוג של מחלה? אם צריך עזרים מלאכותיים בדמות חוקים או העדפה מתקנת, טפלו בזה נקודתית. אבל אי השוויון בין גברים לנשים הוא לא משהו שצריך להעלות את התודעה הציבורית לגביו במשך שבוע עד לקרשנדו העז של יום האישה. ואתם יודעים מה עוד אני לא צריכה? אני לא צריכה לראות ילדות בגילאי 17-20 בממוצע שעושות פרצופים מלאי חשק, מדקלמות משהו כזה או אחר ומשעתקות את הדימוי הגופני הנשי הנלוז שפשה בנו. וזה לא משנה אם הבחורה היא הכי חכמה ומוכשרת בעולם, הדרך לפרוץ (גם אם דרך דוגמנות) היא לא דרך ענטוז בבגד ים לשם קבלת מספר.
יש המון כוח בנשיות, כאשר היא מגיעה ממי שאת באמת ולא כאשר היא נעשית על ידי דפוסים שברובם משעבדים את הנשוא. שיוויון אמיתי מתבטא לא בשוויון מגדרי, אלא בשוויון אנושי. מעולם לא ידעתי להיות "אישה", ידעתי להיות אני - סוג מאוד מסוים של אישה שקיים באופן ייחודי בטבע כמו עוד מליארדי נשים אחרות שכל אחת היא ספסימן (הו, האירוניה בשם) בפני עצמו. אישית אני לא יודעת להיכנס לרובריקות שכאלה, אני מניחה שהיותי אישה הגדירה אותי במידה רבה אבל הבחירות שלי הן לא בגלל שאני אישה. מאז ומתמיד הייתי קודם כל אני ולא חשתי צורך להתנצל לא כשהתלבשתי חושפני ולא כשהחלפתי לבד גלגל לאוטו, לא כשנכנסתי למטבח ולא כשהתחלתי עם מישהו. אף פעם לא עצרתי לחשוב על דפוס התנהגות שהייתי צריכה לקיים מתוקף היותי אישה ואני לעולם לא אתחיל. אני פועלת כמו שאני רוצה לפעול, באופן עצמאי ונתון לשיקולים רבים שאף אחד מהם לא קשור להגדרתי כאישה. לכן אני לא באמת צריכה יום בשבילי וכמוני כל אותן נשים אחרות. היום הזה הוא מס שפתיים, זה לא מה שנשים צריכות למרות שצריך לקחת את השפתיים מאוד ברצינות (הליפ גלוס הזה בא בפוקסיה? רק שואלת)
אני הראשונה להודות שנשים יכולות להיות נפלאות, לא כולן, גם גברים אגב וכל אדם אחר. בראיית העולם שלי, בני אדם לא נבחנים תחת פריזמות מיותרות (נו, טוב, משתדלת) - לא לפי מגדר, נטיה מינית או כל השתייכות אחרת. אני לוקחת אנשים כמו שהם, בלי לנסות לשנות, בלי לנסות לשכנע, לפעמים אני מתעכבת ולפעמים ממשיכה הלאה. פשוט. מבחינתי יום האישה היה שווה משהו אם היה בא לידי ביטוי ביומיום. אל תגידו יום יבוא - הביאו את היום ובינתיים אל תחגגו לי יום אחד בשנה. רק מעטות מאיתנו זוכות להרגיש כאילו יום האישה הבינלאומי הוא חוויה יומיומית, אבל זה משהו שכולנו כנראה צריכות ללמוד לנכס לעצמנו, בעוד שבמציאות אנו נאלצות להילחם לא רק בגלל נשיותינו והתפיסות החברתיות המעוותות המגדירות אותה אלא כנשים ולמען נשים.
בעוד שאני יכולה למצוא היגיון ברעיון של יום האישה הבינלאומי, עם תחרות מלכת היופי אני ממש לא רוצה בכלל להתמודד. כנשים, לדעתי אני צריכות לדחוף לביטול התחרות הזו בכל העולם, כל מה שיש בה זה מסחור והחפצת נשים וזו לא שום מקפצה נכונה לשום אישה. ופה בדיוק מצוי המתח הזה של המקום הנשי בחברה - כל עוד תחרויות מעין אלה מתקיימות, בואו לא נשלה את עצמנו יום האישה ימשיך להיות יום של כיף ופינוקים למין החלש, שהוא גם מה זה יפה... די, מגיע לה פרח, למסכנה, כל היום היא עבדה ושטפה וניקתה ובישלה וכיבסה ותלתה (טוב הכניסה למייבש פשוט לא נכנס פה לקצב), הסיעה ילדים, חבשה איזו מכה. ת'אמת בכלל מגיע לה איזה שואב אבק רובוט (במבצע לרגל יום האישה) - וואלה היא לא תדע מה לעשות עם הדקות שיתפנו לה. טוב, אז עזבו ת'פרח - נסגור על רובוט. ואם זה רובוט שעבר תחרות יופי, תסמכו עליו שהוא גם יביא שלום עולמי ואולי יגדל להיות וטרינר כי הוא מה זה אוהב חיות. תגידו- שבוע שעבר לא היה איזה יום שקשור לחיות? גם היה בינלאומי, לא?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה